מה שמדהים בחיים בכלל ובתנועה בפרט, זה שלפעמים, תובנות שהיו לך, דוהות עם הזמן ונעלמות. אפילו כאלו שכבר הפנמת והבנת לעומקו של עניין, נדחקות למעמקי התת מודע בעומס השיגרה וכוח ההרגל.
השבוע היייתי בשיעור תנועה. המורה אמרה לי שאני עומד "אחורה מידי". בהתחלה חשבתי שהיא טועה: הרי כל כך הרבה שנים אני כבר שם לב ליציבה שלי, אז איך זה יכול להיות?
אחר כך בבית בדקתי את זה שוב. היא צדקה כמובן. מה שמעניין הוא שהפעם תובנה אחת נדחקה בגלל תובנה אחרת שגם היא חשובה. בגלל שנתתי כל כך הרבה תשמות לב לקשר בין העקבים לאגן, לגב ולצוואר - משקל הגוף שלי הוסט לאחור ופתאום התחלתי לעמוד אחורה מידי.
הדבר הנכון, אותו כבר ידעתי, זה שצריך לעמוד כאשר משקל הגוף הוא על מרכז כף הרגל. לא כרית ולא עקב - מרכז.
מה שאני קורא לו "קשת" מתחילה ממרכז כף הרגל עוברת בקדמת האגן וממשיכה אל העורף.
אבל תובנות הן חמקמקות, וגם מה שאני אומר עכשיו עשוי ללכת לאיבוד או להתברר כלא מספיק מדוייק.....
השבוע היייתי בשיעור תנועה. המורה אמרה לי שאני עומד "אחורה מידי". בהתחלה חשבתי שהיא טועה: הרי כל כך הרבה שנים אני כבר שם לב ליציבה שלי, אז איך זה יכול להיות?
אחר כך בבית בדקתי את זה שוב. היא צדקה כמובן. מה שמעניין הוא שהפעם תובנה אחת נדחקה בגלל תובנה אחרת שגם היא חשובה. בגלל שנתתי כל כך הרבה תשמות לב לקשר בין העקבים לאגן, לגב ולצוואר - משקל הגוף שלי הוסט לאחור ופתאום התחלתי לעמוד אחורה מידי.
הדבר הנכון, אותו כבר ידעתי, זה שצריך לעמוד כאשר משקל הגוף הוא על מרכז כף הרגל. לא כרית ולא עקב - מרכז.
מה שאני קורא לו "קשת" מתחילה ממרכז כף הרגל עוברת בקדמת האגן וממשיכה אל העורף.
אבל תובנות הן חמקמקות, וגם מה שאני אומר עכשיו עשוי ללכת לאיבוד או להתברר כלא מספיק מדוייק.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה