מהי חירות

לא סיפרתי לכם -אבל לפני שבוע נולד לנו בן נוסף בשעה טובה!


אשתי ואני לא התכוננו לכך שזה יהיה עד כדי כך קשה, ומאז שחזרנו מבית היולדות לא נחנו כמעט ושנינו נמצאים במצב של תשישות שאצלי באה לידי ביטוי גם ברחמים עצמיים ובתחושה שאין לי אפשרות להירגע ולהנות לרגע.

אתמול, כשהתיישבתי לאכול,בעודי נותן לכל מחשבות הלחץ שלי לרוץ, פתאום נחתה עלי תובנה: הרי כרגע אני אוכל. זה הזמן הפנוי שלי. יש לי את החופש והחירות להינות מהאכול, להיות אך ורק עם האכילה ועם המנוחה ועם ההנאה.

לאחר מכן היו לי מספר דקות לצפות בטלוויזה. במקוטם להתבאס מכך שזה "לא מספיק לכלום" אני פשוט ישבתי והתמסרתי לצפייה. נהניתי ממנה ונחתי והייתי ברגע. זה נשמע לכם פשטני אך בתור הסערה הכי גדולה תמיד לדעת שיש רגעים של חירות שלא יוכלו לקחת מאיתנו לעולם - לעניות דעתי זו תובנה מהפכנית. אני מקווה שאנשיך לזכור את זה ולהנות מזה גם בזמן הסערות שעוד יגיעו.

אוהב אתכם!

כמה מעט משתמשים ביידים

אתמול סוף סוף גזמתי את השיחים בגינה שלנו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה את הידיים שלי. בשיעורי התנועה שאני מעביר ישנם תרגילים שמחזקים את הידיים אבל כמה זמן זה יוצא לעבוד על הידיים? לא יותר מעשר דקות.

אז נכון שעוד נשארו בעולם אנשים שעובדים עם הידיים כל היום. מוסכניקים או חקלאים או טכנאים למיניהם. אך הרוב הגדול של האנושות עובד פחות ופחות עם הידיים ויש לזה מחיר כבד. גם לנפח את הידיים בחדר כושר זה לא מספיק.

הכוח של הידיים הוא הכוח שלנו, הסיבולת שלנו וגם היציבות שלנו. חייבים למצוא דרך להגביר את השימוש בידיים ולהפוך את הידים לחלק משמעותי יותר בחיים שלנו.  לא פלא שהידיים  של אנשים תלויות בצידם ככלי אין חפץ בו והן נוקשות ללא תנועה במרפק.

בקיצור  -אני צריך לחשוב על דרכים להחזיר את התנועה לידיים כי הן האיבר הכי עדין והכי נגיש עבורנו.