השבוע שמתי לב שאני מתעצבן מהר. אפילו אם בבוקר אני מרגיש טוב (אחרי הקפה...) הרי שברגע שמשהו לא הולך באופן מושלם אני כבר נהיה מתוסכל.
ניסיתי להבין על מי אני כל כך כועס ואז הבנתי שאני צריך לבדוק עם עצמי: מה אני עושה לא בסדר.
ואז הבנתי את מה שאמרה מורתי הדגולה על "אוברדראפט" של הגוף והנפש: אם הגוף -נפש שלי נמצא באובר דראפט של משאבים, כלומר נמצא במינוס במאגרי העייפות, במאגרי השלווה, ובמאגרי החיבור לעצמי -אזי רבע שעה של מנוחה תקטין את המינוס ותיצור אשלייה שהכל בסדר, אך ברגע שאמשיך בשגרה הלחוצה האובר ישוב ויגדל ואני אשוב להיות מתוסכל. \
ואיך סוגרים את האובר הזה? חייבים לחיות בצורה נכונה יותר. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות אפילו אם זה יהיה על חשבון משהו. כי כרגע שבשביל לא לפגוע בעבודה ובמשפחה אני פוגע בעצמי ואז אני כועס עליהם על המצב של התסכול שאני נמצא בו.
חשבתי על משל נוסף: רץ מרתון שבאמצע הריצה נתפס לו הצד. והוא אומר לעצמו שהוא חייב להמשיך כי הריצה חשובה לו. אז הוא נח דקה ומצטרף שוב לריצה. אבל אחרי שתי דקות שוב נתפס לו הצד, כי דקה של מנוחה לא מספיקה. אז הוא שוב נח בצד ושוב מנסה להמשיך כי הוא אומר לעצמו שהשקיע המון לקראת המרתון הזה.
אבל הוא לא מבין שבשלב זה הוא חייב להפסיק והוא יוכל להמשיך רק במרתון הבא.
אז גם אני ככה - המשכתי והמשכתי מבלי לוותר כי השקעתי המון, וכי ככה, וכי ככה - ולא נתתי לעצמי את זמן המנוחה הדרוש לי. כל הזמן ניסיתי להמשיך לרוץ עם הצד שלי תפוס. כל הזמן חשבתי שאני חסין אוברדראפט...
אבל לא -כולנו נקלעים לאוברדראפט ומושכים אותו ומושכים אותו. ולא מוכנים לעצור וללמוד איך לצאת ממנו.
ניסיתי להבין על מי אני כל כך כועס ואז הבנתי שאני צריך לבדוק עם עצמי: מה אני עושה לא בסדר.
ואז הבנתי את מה שאמרה מורתי הדגולה על "אוברדראפט" של הגוף והנפש: אם הגוף -נפש שלי נמצא באובר דראפט של משאבים, כלומר נמצא במינוס במאגרי העייפות, במאגרי השלווה, ובמאגרי החיבור לעצמי -אזי רבע שעה של מנוחה תקטין את המינוס ותיצור אשלייה שהכל בסדר, אך ברגע שאמשיך בשגרה הלחוצה האובר ישוב ויגדל ואני אשוב להיות מתוסכל. \
ואיך סוגרים את האובר הזה? חייבים לחיות בצורה נכונה יותר. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות אפילו אם זה יהיה על חשבון משהו. כי כרגע שבשביל לא לפגוע בעבודה ובמשפחה אני פוגע בעצמי ואז אני כועס עליהם על המצב של התסכול שאני נמצא בו.
חשבתי על משל נוסף: רץ מרתון שבאמצע הריצה נתפס לו הצד. והוא אומר לעצמו שהוא חייב להמשיך כי הריצה חשובה לו. אז הוא נח דקה ומצטרף שוב לריצה. אבל אחרי שתי דקות שוב נתפס לו הצד, כי דקה של מנוחה לא מספיקה. אז הוא שוב נח בצד ושוב מנסה להמשיך כי הוא אומר לעצמו שהשקיע המון לקראת המרתון הזה.
אבל הוא לא מבין שבשלב זה הוא חייב להפסיק והוא יוכל להמשיך רק במרתון הבא.
אז גם אני ככה - המשכתי והמשכתי מבלי לוותר כי השקעתי המון, וכי ככה, וכי ככה - ולא נתתי לעצמי את זמן המנוחה הדרוש לי. כל הזמן ניסיתי להמשיך לרוץ עם הצד שלי תפוס. כל הזמן חשבתי שאני חסין אוברדראפט...
אבל לא -כולנו נקלעים לאוברדראפט ומושכים אותו ומושכים אותו. ולא מוכנים לעצור וללמוד איך לצאת ממנו.