נסעתי בבוקר יום רביעי על אופניים לכיוון היציאה מטבעון. אני נוסע על המדרכה ובמהירות נמוכה, אז זה לכאורה פחות מסוכן.
אך תוך כדי שאני נוסע ושוקע במחשבות, פתאום עלתה בי תובנה שזה דבר נורא לסוע במצב תודעה כל כך מנותק, כאילו אני חי בסביבה סטרילית, כאילו שום דבר לא יכול לקרות לי.
רצה הגורל וממש שתי דקות אחר כך כמעט פגע בי רכב שיצא מהחנייה. ואחר כך כשחציתי כביש ממש כמעט נכנס בי רכב שפנה בצורה פראית למרות שכבר הייתי על סף מעבר החצייה.
אז על הרגלי הנסיעה האלימים של הנהגים בארץ נדבר בפעם אחרת....
אבל מה שרציתי להגיד הפעם זה שאמנם התנתקנו מהטבע, ומהסכנות הלכאורה קיומיות - אבל הצורך להיות ערניים בכל רגע לא פחת, ואפילו להפך.
כשנוסעים באופניים עוד ניתן להבין זאת יחסית בקלות, אבל כאשר אני רואה את כל האנשים צועדים בבוקר עם אוזניות כאילו הם בעולם ממש סטרילי - אני חושב כמה הניתוק הזה לא לוקח בחשבון את הצורך להיות ערני, להגיב לדברים ולהיות בקשר עם מה שקורה סביב.
אז אני מציע להיות בתשומת לב כאשר יוצאים מהבית. זה גם יותר כיף וגם יכול למנוע אסון....
יום טוב לכולם
לעמוד הבית של הבלוג
פוסט נוסף על החשויבות של שחרור משקל אל האדמה
אך תוך כדי שאני נוסע ושוקע במחשבות, פתאום עלתה בי תובנה שזה דבר נורא לסוע במצב תודעה כל כך מנותק, כאילו אני חי בסביבה סטרילית, כאילו שום דבר לא יכול לקרות לי.
רצה הגורל וממש שתי דקות אחר כך כמעט פגע בי רכב שיצא מהחנייה. ואחר כך כשחציתי כביש ממש כמעט נכנס בי רכב שפנה בצורה פראית למרות שכבר הייתי על סף מעבר החצייה.
אז על הרגלי הנסיעה האלימים של הנהגים בארץ נדבר בפעם אחרת....
אבל מה שרציתי להגיד הפעם זה שאמנם התנתקנו מהטבע, ומהסכנות הלכאורה קיומיות - אבל הצורך להיות ערניים בכל רגע לא פחת, ואפילו להפך.
כשנוסעים באופניים עוד ניתן להבין זאת יחסית בקלות, אבל כאשר אני רואה את כל האנשים צועדים בבוקר עם אוזניות כאילו הם בעולם ממש סטרילי - אני חושב כמה הניתוק הזה לא לוקח בחשבון את הצורך להיות ערני, להגיב לדברים ולהיות בקשר עם מה שקורה סביב.
אז אני מציע להיות בתשומת לב כאשר יוצאים מהבית. זה גם יותר כיף וגם יכול למנוע אסון....
יום טוב לכולם
לעמוד הבית של הבלוג
פוסט נוסף על החשויבות של שחרור משקל אל האדמה
