שנה חדשה -שיעורי תנועה בטבעון, קיבוץ יגור והצפון

בדיוק שנה עברה מאז כתבתי את הפוסט על קבוצת התנועה שנפתחת בנשר.

השנה נפתחות קבוצות בקיבוץ יגור ובקריית טבעון.
ליתר דיוק - נפתחו קבר קבוצות בשבוע שעבר.
השנה טווח הגילאים מגוון יותר- מגיל 30 ועוד גיל 60. כמו כן, בקרית טבעון יש השנה גם שיעור בוקר וגם שיעור ערב. אז ממש כדאי לכם לבוא לשיעור התנסות: יציבה נכונה, חיזוק, הרפייה ומנוחה נכונות, שיפור המודעות לגוף, יכולת התנועה , הקואורדינציה. וגם הרבה כיף ועבודה מאוד נעימה.

לפרטים נוספים התקשרו לנדב - 0527324540. ובואו לשיעור ניסיון, בקרית טעון רחוב הדגניות, בסטודיו מקסים.  ובקיבוץ יגור גם כן סטודיו מצויין ושיעורים כיפיים.

שנה טובה- שנת תנועה בריאה טובה ונעימה.

מהי חירות

לא סיפרתי לכם -אבל לפני שבוע נולד לנו בן נוסף בשעה טובה!


אשתי ואני לא התכוננו לכך שזה יהיה עד כדי כך קשה, ומאז שחזרנו מבית היולדות לא נחנו כמעט ושנינו נמצאים במצב של תשישות שאצלי באה לידי ביטוי גם ברחמים עצמיים ובתחושה שאין לי אפשרות להירגע ולהנות לרגע.

אתמול, כשהתיישבתי לאכול,בעודי נותן לכל מחשבות הלחץ שלי לרוץ, פתאום נחתה עלי תובנה: הרי כרגע אני אוכל. זה הזמן הפנוי שלי. יש לי את החופש והחירות להינות מהאכול, להיות אך ורק עם האכילה ועם המנוחה ועם ההנאה.

לאחר מכן היו לי מספר דקות לצפות בטלוויזה. במקוטם להתבאס מכך שזה "לא מספיק לכלום" אני פשוט ישבתי והתמסרתי לצפייה. נהניתי ממנה ונחתי והייתי ברגע. זה נשמע לכם פשטני אך בתור הסערה הכי גדולה תמיד לדעת שיש רגעים של חירות שלא יוכלו לקחת מאיתנו לעולם - לעניות דעתי זו תובנה מהפכנית. אני מקווה שאנשיך לזכור את זה ולהנות מזה גם בזמן הסערות שעוד יגיעו.

אוהב אתכם!

כמה מעט משתמשים ביידים

אתמול סוף סוף גזמתי את השיחים בגינה שלנו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה את הידיים שלי. בשיעורי התנועה שאני מעביר ישנם תרגילים שמחזקים את הידיים אבל כמה זמן זה יוצא לעבוד על הידיים? לא יותר מעשר דקות.

אז נכון שעוד נשארו בעולם אנשים שעובדים עם הידיים כל היום. מוסכניקים או חקלאים או טכנאים למיניהם. אך הרוב הגדול של האנושות עובד פחות ופחות עם הידיים ויש לזה מחיר כבד. גם לנפח את הידיים בחדר כושר זה לא מספיק.

הכוח של הידיים הוא הכוח שלנו, הסיבולת שלנו וגם היציבות שלנו. חייבים למצוא דרך להגביר את השימוש בידיים ולהפוך את הידים לחלק משמעותי יותר בחיים שלנו.  לא פלא שהידיים  של אנשים תלויות בצידם ככלי אין חפץ בו והן נוקשות ללא תנועה במרפק.

בקיצור  -אני צריך לחשוב על דרכים להחזיר את התנועה לידיים כי הן האיבר הכי עדין והכי נגיש עבורנו.

כל אחד והסרט שלו

לאחרונה אני מרגיש הרבה כעס באופן כללי והרבה שיפוטיות על אנשים באופן ספציפי.
אתמול הלכתי בבוקר לבית קפה בכדי לפנק את עצמי ולהירגע קצת. הבטתי באנשים שיצאו ונכנסו לבית הקפה. כל אחד היה כל כך אחר וכל אחד היה כזה "טיפוס" שזה גרם לי לחשוב: גרם לי לחשוב שכל אחד מגיע לחיים האלו עם אופי כל כך מסויים ועם נסיבות חיים כל כך מסויימות שאין ספק שכל אחד אמור לחוות דברים כל כך שונים.

אני חושב שקצת הבנתי שהסרט של כל אחד הוא כל כך פרטי שכמעט אין מה לצפות מעצמנו להבין למה אחרים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. הם פשוט עושים את מה שהם צריכים כדי לחוות את עצמם או ללמוד את השיעור של עצמם. או משהו כזה.....

המלצת המערכת

http://www.rpeleg.co.il/

אמיתי או מעניין

עד לא מזמן הייתי קצר רוח כלפי אנשים שמספרים שוב ושוב את אותו סיפור. זה היה נראה לי מעיד על היות אותו אדם משמעם.לאחרונה נתקלתי באנשים שמספרים לי את אותו הסיפור, אך כל פעם עם עובדות שונות לחלוטין, בהתאם למטרה אותה הם רוצים להשיג.

אז אני מעדיף את המשעממים שהינם ישרים מכדי לסלף עובדות.
חוף מזה -גם אני חוזר על סיפורים. אבל שקרנים אני באמת לא סובל!

העקב הוא הבסיס לצעד

בסיס תרתי משמע. מעולם לא הבנתי לעומק את תפקידו של העקב. תמיד ידעתי שכף הרגל מאזנת את כל הגוף ביחס לאדמה וידעתי שצעד מתחיל בדחיפה של הקרקע ורק אז עבודה של הברך והירך. אך עד היום לא הפנמתי את עניין העקב. ומה בעצם מבדיל אותנו מהולכים על ארבע? בעיקר העקב המאפשרת את האיזון המדהים של גוף שלם על שני בסיסים כה קטנים (כפות הרגליים שלנו). העקב מאפשר לכל הגוף שלנו להסתדר בצורה נכונה ומשוחררת מעל כף הרגל ומאפשרת לכל המבנה לנוע בצורה יעילה וטובה. בכל צעד העקב צריכה לדחוף את האדמה ובכל צעד צריך ליפול גם אל העקב ולא רק אל אצבעות כף הרגל. אם מעבירים את כל משקל הגוף קדימה והעקב לא פעילה אז הגוף נמצא בלחץ ומתח. אם מעבירים יותר מידי משקל את העקב אז התנועה קדימה נפגעת.

אבל אם מחלקים את משקל הגוף כך שהוא מעל מרכז כף הרגל אז זוכים בברכה של ברך משוחררת ושל עקב פעיל ותורם!



ליסינג

משל קצר

השבוע שמתי לב שאני מתעצבן מהר. אפילו אם בבוקר אני מרגיש טוב (אחרי הקפה...) הרי שברגע שמשהו לא הולך באופן מושלם אני כבר נהיה מתוסכל.
ניסיתי להבין על מי אני כל כך כועס ואז הבנתי שאני צריך לבדוק עם עצמי: מה אני עושה לא בסדר.

ואז הבנתי את מה שאמרה מורתי הדגולה על "אוברדראפט" של הגוף והנפש:  אם הגוף -נפש שלי נמצא באובר דראפט של משאבים, כלומר נמצא במינוס במאגרי העייפות, במאגרי השלווה, ובמאגרי החיבור לעצמי -אזי רבע שעה של מנוחה תקטין את המינוס ותיצור אשלייה שהכל בסדר, אך ברגע שאמשיך בשגרה הלחוצה האובר ישוב ויגדל ואני אשוב להיות מתוסכל. \
ואיך סוגרים את האובר הזה? חייבים לחיות בצורה נכונה יותר. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות אפילו אם זה יהיה על חשבון משהו. כי כרגע שבשביל לא לפגוע בעבודה ובמשפחה אני פוגע בעצמי ואז אני כועס עליהם על המצב של התסכול שאני נמצא בו.

חשבתי על משל נוסף: רץ מרתון שבאמצע הריצה נתפס לו הצד. והוא אומר לעצמו שהוא חייב להמשיך כי הריצה חשובה לו. אז הוא נח דקה ומצטרף שוב לריצה. אבל אחרי שתי דקות שוב נתפס לו הצד, כי דקה של מנוחה לא מספיקה. אז הוא שוב נח בצד ושוב מנסה להמשיך כי הוא אומר לעצמו שהשקיע המון לקראת המרתון הזה.
אבל הוא לא מבין שבשלב זה הוא חייב להפסיק והוא יוכל להמשיך רק במרתון הבא.

אז גם אני ככה - המשכתי והמשכתי מבלי לוותר כי השקעתי המון, וכי ככה, וכי ככה - ולא נתתי לעצמי את זמן המנוחה הדרוש לי. כל הזמן ניסיתי להמשיך לרוץ עם הצד שלי תפוס. כל הזמן חשבתי שאני חסין אוברדראפט...

אבל לא -כולנו נקלעים לאוברדראפט ומושכים אותו ומושכים אותו. ולא מוכנים לעצור וללמוד איך לצאת ממנו.