ישיבה נכונה בזמן אכילה

אכילה נכונה - כיצד נכון לארגן את הגוף ולשבת בזמן אכילה

בעת האכילה  יש לנשום. הנשימה מסייעת לשחרר מתח בגוף ולשחרר משקל אל הכיסא. , לשמור על סנטר מעט מורכן. ללעוס את האוכל מספר רב של פעמים.
בעת אכילה (כמו בעת ישיבה בכל מצב אחר) מומלץ לשבת בקדמת הכיסא ולא להישען אחורה אל המשענת. הישענות לאחור גורמת למתח בצוואר ומקשה על הלעיסה. כו כן ההישענות גורמת לקריסה בבטן וכך העיכול הינו פחות טוב.
כאשר יושבים בקדמת הכיסא רצוי להקפיד להניח את שתי כפות הרגליים על הרצפה בכדי לקבל תמיכה טובה, וכפי שכבר ציינו : לשחרר משקל אגן אל תוך הכיסא.

מבחינה התנהגותית אני חושב שלא רצוי לשבת כאשר רגל אחת מחוץ לכיסא. הדבר מצביע על מתח וחיפזון. עדיף להתמקד אך ורק באכילה וכך ניתן גם להירגע, גם ליהנות מהאוכל וגם לשמור על יציבה נכונה.

פרסום קטן

מטבחים מעוצבים של זאוס מעצבים

עקרונות ריצה נכונה

אני מפרסם קטע קצר מתוך הספר על תנועה נכונה שאני מתעתד להוציא לאור בשנה זו

עקרונות ריצה נכונה
•    יש לרוץ בצעדים קטנים. כך דחיפת האדמה אפקטיבית יותר
•    הברך משמשת מעט כמו קפיץ: כל נחיתה היא כבר תחילתה של דחיפה והתרוממות.
•    פלג הגוף העליון ממוקם מעל פלג הגוף התחתון, או מעט קדימה בעד הדריכה. אין למשוך את החזה או הצוואר לאחור, כי פלג גוף עליון הנמצא אחורה מידי תוקע את התנועה
 •    תנועת הידיים צריכה  להניע את הגו והכתפיים שמאלה וימינה
•    חוליות עמוד השדרה משוחררות-הגב קשתי וארוך החזה רך אך לא קורס
•    הירכיים תלויות ממפרק הירך. אפשר לרוץ עם ירך משוחררת


ריצה אינו כמו צעידה בה פלג הגוף העליון צריך להישמר מעלפלג הגוף התחתון ובכל הצעד שניהם נדחפים קדימה ולמעלה.בריצה, בכל צעד נופלים מעט קדימה, וגם הדיחפה של כף הרגל דוחפת את הגוף קדימה אל הצעד הבא. לכן
אולם, למרות שבכל צעד נופלים אל הברך, יש לשמור על תחושה של "מעל"- של התרוממות ורק אז ירידה אל הדריכה הבאה. ההתרוממות הזאת נגרמת כתוצאה מיישור הרגל ודחיפת האדמה לתוך הבטן והגב. כאשר שומרים על תחושת ה"מעל" אז הגף נשמר זקוף יותר והחז לא קורס, למרות הנפילות קדימה.

פרטים נוספים והסברים על הגישה שלי לתנועה באתר שלי:

http://www.nadavbentor.co.il/

שתיהיה שנה טובה ובריאה לכולנו!

טרמפולינה חדשה שקנינו לבית

רציתי לספר לכם על טרמפולינה חדשה שקנינו לבית. טרמפולינה בגודל בינוני, ב300 ש"ח בלבד, אשר עומדת בסלון ביתנו ואנו קופצים עליה.
ומדוע אני מדבר כאן על טרמפולינות: בגלל שהטרמפולינה הינה כלי מצויין לחיזוק הגוף ,להעלאת האנרגיה בגוף במצבים של עייפות ואפילו לחיבור למפרקים חשובים הנחוצים במהלך צעידגה והמהלך ריצה.

אז מה חשוב לדעת:
בזמן קפיצה על טרמפולינה צריך לתת למשקל הגוף להשתחרר ככל האפשר לתוך הטרמפוינה. אז חגורת הכתפיים מקבלת מעין ריבאונד בכל קפיצה ועמוד בכתפיים משתחרר.

הראש והצוואר צריכים להיות מספיק משוחררים כךל  שתנועת הקפיצה תעלה ותטפס דרך כל חוליות עוד השדרה ותנער את הראש בתנועות של כן.

אזהרה:
אסור לשחרר את הצוואר והראש יותר מידי כי אז הטלטול עשוי להיות מסוכן. אז אל תגזימו כי זה יכול לפגוע בחוליות שלכם.

לסיכום: הקפיצות מחזקות את שרירי הרגליים, משפרות את התנועה במפרקי הבכרכיים והאגן ומלמדות את הגוף לשחרר משקל.
אז אני מאוד ממליץ לכם.

שיהיו לנו חגים שמחים והרבה בריאות

הצד האחורי של הגוף

הצד האחורי של הגוף הוא קצת כמו הצד האחורי של הירח: שמענו על קיומו אך איננו מתייחסים אליו בתודעתנו.
אנסה בקצרה להסביר מדוע ולמה זה בכלל חשוב:
ההתפתחות האדירה של הגזע האנושי כגזע אשר מתקשר כמעט אך ורק בדיבור , הפכה את הצד הקדמי של גופנו לכה משמעותי וכה דומיננטי. גם גורמים של אסטטיקה המייחסים חשיבות כה רבה לתווי הפנים של האדם הרחיקו את תשומת הלב של האדם מצידו האחורי. גם עולם הדימויים של השפה (עברית, אנגלית או כל שפה) לאינו מתייחס לאזורים בגב (אנו הרי לא רואים לעצמנו את המותניים) מתייחס בעיקר לאיברים כמו הבטן, החזה, בליטות של צלעות, גרוגרת, מצח ומעבר לכל אלו  העיניים והראייה בעזרתם אנו מביטים בעולם ותופסים את המציאות.

מרבית האנשים לא ממש מרגישים את הצד האחורי של גופם. כמובן שכאשר הם מנסים לסדר את היציבה של גופם- הם מנסים לעשות זאת רק דרך סידור קדמת גופם- סידור האיברים שבצד הקדמי. וזוהי טעות!

סידור היציבה של חלק הגוף העליון צריך להיעשות דרך הצד האחורי של הגוף. החל מהמותניים, דרך כל חוליות הגב העליון והתחתון, ולבסוף בצידו האחורי של הצוואר ואחורי הראש.

רעיונות רוחניים על יציבה

מחשבות חיוביות זוקפות את הקומה . מחשבות שליליות מנמיכות

הרכנת הראש מחברת למקום של צניעות

העור והבשר הם זמניים. הנשמה נשארת. בין שניהם יש את התנועה שהיא קשורה לחיים כאן ועכשיו. פחות מנשמה אך מעבר לזהות אישית.

לתת לעולם לעטוף אותנו. לרוח לעצים, לשמש.

להסתכל מידי פעם על העולם הפוך. כשהראש תלוי בין הרגליים מקבלים מראה רענן ושונה.

גילוי חדש: חיוך הוא גם תנועה וגם הוא קורה בעזרת דחיפה של האדמה.
(רק צריך להוכיח שבזמן חיוך הדחיפה של האדמה נעשית דרך גלגול ולא דרך דחיפה ישירה.)
זה קשור לזה ששום תנועה לא יכולה להיות קו ישר כנראה ששום דחיפה של האדמה לא באמת מתרחשת כקו ישר גם אם זה נראה ככה.


המלצה
חברת אלגן בדק בית

מדיטציה דינאמית של אושו

לפני 14 שנים, בשנת 1998, בעודי בחור צעיר ותם בן 23, נחשפתי למדיטציה הדינאמית שהמציאת הגורו אושו. הייתי אז בטיול בהודו, והמפגש עם המדיטציות שינה את חיי במובנים רבים.

עם שנים הפסקתי לחבב את המדיטציה הספציפית הנקראת " מדיטציה דינאמית". בשבילי מדיטציה נהייתה פשוט לשבת בשקט, ואילו קפיצות, ריקוד ונשימות נכללות בקטגוריה של עבודה תנועתית.

אך לפני שבוע החלטתי לחזור ולעשות כל בוקר את המדיציה הזאת של אושו. שמה באנגלית, למי שמכיר הוא DYNAMIC MEDITATION

השילוב הזה של מדיטציה יחד עם קתרזיס ויחד עם עבודה בתנועה (אני קצת מוסיף לזה רעיונות משלי....) - עושים לי ממש טוב.

המדיטציה הזאת נוגעת בשכבות עמוקות של עצב וכאב ובעצם משחררת מעט את הגוף נפש מהרבה כאבים שלו.

אז אני מאוד ממליץ. מיוחד לאלו - שכמוני - עדיין מתאבלים לפעמים על אבדן החופש שלהם, על הכאב שכרוך בהתבגרות ובלקיחת אחריות על החיים שלנו.....

שבוע טוב
נדב

איזון הגוף בעמידה

כאשר אנו עומדים, אנו לא מרגישים שנעשית פעולה כלשהי של איזון. על אף שאולי צפינו בילדינו כאשר עמוד לראשונה, לנו אין מודעות לכך שבזמן עמידה מתבצעת פעולה כלשהיא של איזון בגוף.

 כאשר אנו עומדים על כפות הרגליים (נקודת מגע אחת בלבד) ובכדי לשפר את היציבות אנו נועלים את אחד מאברי ו ממפרקי הגוף- הברכיים, הצוואר, או החזה,  נותן הדבר תחושה של של איזון משופר.  כמובן שהגוף גם נח על כפות הרגליים וכמובן שישנם שרירים בגוף שתפקידם לייצב אותו והם פועלים ללא הרף.. אינני טוען שאנו מנסים לייצב דבר חסר כל יציבות. אולם טענתי היא שמרבית האנשים לא מאזנים את גופם בצורה נכונה, ומפצים על כך דרך נעילת מפרקים.  נעילת הברכיים אכן מייצבת את הגוף.   נעילת איברים אם כן, הינה אחת הסיבות שהגוף איננו נופל. אך אנו מחמיצים את העובדה שהטבע  יצר לאדם מערכת איזונים משוכללת יותר מקיפאון, מתח ונעילת איברים. בגוף ישנה מערכת איזונים משוכללת הפועלת בצורה אופטימאלית כאשר משתמשים בו בצורה נכונה. היציבות היא במיטבה כאשר נשמרת תנועתיות במפרקים – בעיקר בברכיים. הברכיים צריכות להיות קרובות לאדמה. דווקא התנועתיות שבהן – שעלולה ליצור לעיתים תחושת חוסר ביטחון- מסייעת לאיזון הגוף,  ומאפשרת לנו  לחוש את האדמה  - את הקרקע בצורה טובה יותר.

פרסום אחר