יום רביעי, 8 ביוני 2011

כמה מעט משתמשים ביידים

אתמול סוף סוף גזמתי את השיחים בגינה שלנו. הרבה זמן לא הרגשתי ככה את הידיים שלי. בשיעורי התנועה שאני מעביר ישנם תרגילים שמחזקים את הידיים אבל כמה זמן זה יוצא לעבוד על הידיים? לא יותר מעשר דקות.

אז נכון שעוד נשארו בעולם אנשים שעובדים עם הידיים כל היום. מוסכניקים או חקלאים או טכנאים למיניהם. אך הרוב הגדול של האנושות עובד פחות ופחות עם הידיים ויש לזה מחיר כבד. גם לנפח את הידיים בחדר כושר זה לא מספיק.

הכוח של הידיים הוא הכוח שלנו, הסיבולת שלנו וגם היציבות שלנו. חייבים למצוא דרך להגביר את השימוש בידיים ולהפוך את הידים לחלק משמעותי יותר בחיים שלנו.  לא פלא שהידיים  של אנשים תלויות בצידם ככלי אין חפץ בו והן נוקשות ללא תנועה במרפק.

בקיצור  -אני צריך לחשוב על דרכים להחזיר את התנועה לידיים כי הן האיבר הכי עדין והכי נגיש עבורנו.

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

כל אחד והסרט שלו

לאחרונה אני מרגיש הרבה כעס באופן כללי והרבה שיפוטיות על אנשים באופן ספציפי.
אתמול הלכתי בבוקר לבית קפה בכדי לפנק את עצמי ולהירגע קצת. הבטתי באנשים שיצאו ונכנסו לבית הקפה. כל אחד היה כל כך אחר וכל אחד היה כזה "טיפוס" שזה גרם לי לחשוב: גרם לי לחשוב שכל אחד מגיע לחיים האלו עם אופי כל כך מסויים ועם נסיבות חיים כל כך מסויימות שאין ספק שכל אחד אמור לחוות דברים כל כך שונים.

אני חושב שקצת הבנתי שהסרט של כל אחד הוא כל כך פרטי שכמעט אין מה לצפות מעצמנו להבין למה אחרים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. הם פשוט עושים את מה שהם צריכים כדי לחוות את עצמם או ללמוד את השיעור של עצמם. או משהו כזה.....

המלצת המערכת

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

אמיתי או מעניין

עד לא מזמן הייתי קצר רוח כלפי אנשים שמספרים שוב ושוב את אותו סיפור. זה היה נראה לי מעיד על היות אותו אדם משמעם.לאחרונה נתקלתי באנשים שמספרים לי את אותו הסיפור, אך כל פעם עם עובדות שונות לחלוטין, בהתאם למטרה אותה הם רוצים להשיג.

אז אני מעדיף את המשעממים שהינם ישרים מכדי לסלף עובדות.
חוף מזה -גם אני חוזר על סיפורים. אבל שקרנים אני באמת לא סובל!

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

העקב הוא הבסיס לצעד

בסיס תרתי משמע. מעולם לא הבנתי לעומק את תפקידו של העקב. תמיד ידעתי שכף הרגל מאזנת את כל הגוף ביחס לאדמה וידעתי שצעד מתחיל בדחיפה של הקרקע ורק אז עבודה של הברך והירך. אך עד היום לא הפנמתי את עניין העקב. ומה בעצם מבדיל אותנו מהולכים על ארבע? בעיקר העקב המאפשרת את האיזון המדהים של גוף שלם על שני בסיסים כה קטנים (כפות הרגליים שלנו). העקב מאפשר לכל הגוף שלנו להסתדר בצורה נכונה ומשוחררת מעל כף הרגל ומאפשרת לכל המבנה לנוע בצורה יעילה וטובה. בכל צעד העקב צריכה לדחוף את האדמה ובכל צעד צריך ליפול גם אל העקב ולא רק אל אצבעות כף הרגל. אם מעבירים את כל משקל הגוף קדימה והעקב לא פעילה אז הגוף נמצא בלחץ ומתח. אם מעבירים יותר מידי משקל את העקב אז התנועה קדימה נפגעת.

אבל אם מחלקים את משקל הגוף כך שהוא מעל מרכז כף הרגל אז זוכים בברכה של ברך משוחררת ושל עקב פעיל ותורם!



ליסינג

יום שני, 27 בספטמבר 2010

משל קצר

השבוע שמתי לב שאני מתעצבן מהר. אפילו אם בבוקר אני מרגיש טוב (אחרי הקפה...) הרי שברגע שמשהו לא הולך באופן מושלם אני כבר נהיה מתוסכל.
ניסיתי להבין על מי אני כל כך כועס ואז הבנתי שאני צריך לבדוק עם עצמי: מה אני עושה לא בסדר.

ואז הבנתי את מה שאמרה מורתי הדגולה על "אוברדראפט" של הגוף והנפש:  אם הגוף -נפש שלי נמצא באובר דראפט של משאבים, כלומר נמצא במינוס במאגרי העייפות, במאגרי השלווה, ובמאגרי החיבור לעצמי -אזי רבע שעה של מנוחה תקטין את המינוס ותיצור אשלייה שהכל בסדר, אך ברגע שאמשיך בשגרה הלחוצה האובר ישוב ויגדל ואני אשוב להיות מתוסכל. \
ואיך סוגרים את האובר הזה? חייבים לחיות בצורה נכונה יותר. חייבים לשנות את סדרי העדיפויות אפילו אם זה יהיה על חשבון משהו. כי כרגע שבשביל לא לפגוע בעבודה ובמשפחה אני פוגע בעצמי ואז אני כועס עליהם על המצב של התסכול שאני נמצא בו.

חשבתי על משל נוסף: רץ מרתון שבאמצע הריצה נתפס לו הצד. והוא אומר לעצמו שהוא חייב להמשיך כי הריצה חשובה לו. אז הוא נח דקה ומצטרף שוב לריצה. אבל אחרי שתי דקות שוב נתפס לו הצד, כי דקה של מנוחה לא מספיקה. אז הוא שוב נח בצד ושוב מנסה להמשיך כי הוא אומר לעצמו שהשקיע המון לקראת המרתון הזה.
אבל הוא לא מבין שבשלב זה הוא חייב להפסיק והוא יוכל להמשיך רק במרתון הבא.

אז גם אני ככה - המשכתי והמשכתי מבלי לוותר כי השקעתי המון, וכי ככה, וכי ככה - ולא נתתי לעצמי את זמן המנוחה הדרוש לי. כל הזמן ניסיתי להמשיך לרוץ עם הצד שלי תפוס. כל הזמן חשבתי שאני חסין אוברדראפט...

אבל לא -כולנו נקלעים לאוברדראפט ומושכים אותו ומושכים אותו. ולא מוכנים לעצור וללמוד איך לצאת ממנו.

יום שני, 13 בספטמבר 2010

שיעורי תנועה בנשר -נפתחה קבוצה

השבוע פתחנו שוב את קבוצת התנועה לגילאי הזהב במתנס של נשר, ליד חיפה. אני אומר לכם את האמת זו חוויה נפלאה ללמד שם: פשוט קבוצה מדהימה ואנחנו עושים שם דברים כיפים ומשונים. זוחלים על הרצפה, דוחפים אחד את השני, משחקים כדורגל, משחקים כדורעף, מנפסחים בלונים, מרביצים לקיר, מנקים את הבארים מהעץ. בקיצור עושים הרבה דברים ובעיקר מתחזקים, נהנים ולומדים להכיר את הגוף שלנו מחדש ואת היציבה של האדם העודמ על שתיים!

אז אם אתם מאזור חיפה וזה נשמע לכם מעניין או כיף או שני הדברים -התקשרו אלי 0527324540

תודה,
נדב

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

גוף מאזן את עצמו

כל מערכת בתנועה מאזנת את עצמה. תחשבו על מנוף ועל ג'ירפה. שני גופים שצריכים בסיס כבד כדי לא ליפול קדימה. צריכים מעין שורשים או משקל נגדי לצוואר הארוך שמושך אותם קדימה. באותה צורה האדם צריך לאזן את עצמו. נתחיל מהסבר על מצבי קצה: כאשר מישהו מתכופף קדימה או בדרך כלל מיישר את הרגליים . המתיחה של השרירים ברגליים היא בעצם כוח נגדי למשקל של הגב שמסיט את מרכז המשקל של הגוף קדימה. פירוש הדבר הוא שכל פעם שמרכז המשקל של הגוף נע קדימה, אחרוה או הצידה חייב להיות כוח נגדי אשר מאזן אותו. כל הכוחות הללו קיימים גם בזמן עמידה ובזמן הליכה רק בצורה הרבה יותר מעודנת. אנו מרחיב על כך בפעם הבאה.


בדק בית חדש לגוף ולנפש