עמידה נכונה

מה אפשר לעשות בזמן עמידה, כאשר הדחיפה של האדמה פחותה והרמת הירך אינה מתרחשת? הרי גלגול האגן אינו קורה באופן טבעי. במצב זה יש לעשות אותו באופן יזום. בגלגול האגן לאחור הכוונה היא ל Posterior Pelvic Tilt, (PPT) ,כלומר למשיכת עצם הפוביס לאחור ולמעלה, כך שעצם הזנב מתגלגלת למטה ולאחור בכיוון העקבים.

בכל צעד הרגל חייבת לדחוף את האדמה. הדחיפה היא הגורמת לאיסוף של האגן לאחור. בכדי להצליח לדחוף את האדמה בצורה יעילה ומשמעותית יש לשחרר מעט את האגן אל האדמה על ידי כיפוף הברך.


ליסינג

המורכבות של תנועת האגן

מדהים איך אחרי שנים של התעסקות בתנועה, אני רק מגלה עד כמה ההבנה שלי בעבר הייתה חלקית. התובנות וההבנות כל הזמן הולכות ורבות, הולכות ומעמיקות. רק השבוע אני מרגיש שהבנתי לעומק את המורכבות של תנועת האגן בזמן הליכה.

עד היום, ידעתי שהרמת הירך מרימה צד אחד של האגן, ומסובבת אותו מעט לאחור. וידעתי, שבדריכה הוא מסתובב מעט קדימה וחוזר להיות מאוזן. אז זהו, שהוא לא חוזר להיות מאוזן: הצד שעלה למעלה, יורד למטה עם הרגל הדורכת.
זה לכאורה מובן מאליו, אך כאשר מנסים להבין את כל הכיוונים בהם האגן נע (הוא נע גם שמאלה וימינה - אני כרגע לא מתייחס לזה) , אז יש תנועות או עקרונות שנעלמים מהעין.
עד שברגע אחד -מבינים, יודעים, מפנימים.

וזה רק קצה חוט, כי לחבר את כל זה עם הבנה של התנועה המעגלית בירך, זה כבר אתגר חדש.

לאתר שלי : יציבה נכונה.

צור קשר עכשיו והזמן מפגש אישי לעבודה על בעיות יציבה.

משקל הגוף מעל מרכז כף הרגל

כאשר אומרים לכם שמשקל הגוף צריך להיות מעל מרכז כף הרגל - אל תפטרו את זה כעוד קלישאה של מורים ליציבה נכונה.
הרבה מן המהות של העמידה והתנועה מסתתרת שם. כאשר משקל הגוף נמצא מעל החלק הקדמי של כף הרגל - אזי הגוף כל הזמן נמצא במצב של נפילה לפנים ובעצם- בלימה של הנפילה.

כאשר משקל הגוף נמצא אחרוה מידי - מעל העקב - פירוש הדבר שמתוך הפחד מנפילה - הגב משוך לאחור, התנועתיות שלו קטנה וכל איזור הכתפיים והצוואר נתפסים כמקשה אחת ללא מפרקים המאזנת את הגוף לאחור.

לכן צריך לשמור על משקל הגוף מעל מרכז כף הרגל ולעשות זאת על יי מיקום נכון של הכתפיים מעל האגן. במצב זה ניתן לשחרר את האגן לאחר בכל צעד וכך משקל האגן והדינאמיות שלו מאזנים את הגוף בצורה נכונה.

בכל צעד הנפילה הקלה קדימה מתאזנת על ידי שחרור האגן לאחור, ואילו משקל האגן לאחור מתאזן על ידי הצעד קדימה.

הגו פשוט נשאר מעל מבלי לנסות להשתמש בו לאיזון או פיצוי.

ואז - ההליכה היא נכונה: שחרור האגן לאחור גורם לשרירי הבטן להאריך את הגו כלפי מעלה וכם להיות זקוף וגמיש.

יצירת קשר לחץ כאן

מציאת איזון בחיים

כל כמה זמן אני נזכר כמה חשוב למצוא איזון בחיים. כשאני טרוד במחשבות, אני מגלה כמה אני מנותק ממה שקורה בעולם. לפעמים אני יוצר החוצה עם כוס קפה, מתחיל לחשוב על דברים שצריך לעשות, ופתאום מגלה שסביבי עפות דבורים, הפרחים פורחים והרוח שורקת בעלי העצים.

בעצם מה שאני אומר שהעיסוקים, המחשבות והדאגות יוצרים התמקדות ב"חוש" המחשבה וגורמים לנו להזניח את חוש השמיעה, חוש הריח וגם את תחושת הגוף המשקל והאדמה שלנו.

שיעורי תנועה מטרתם להחזיר לנו את האיזון לא רק ברמה הפיסית - איזון בין חלקי הגוף השונים, וביחס לאדמה.
התנועה מטרתה להחזיר לנו גם את האיזון החושי- אליו מגיעים דרך פשטות, דרך הקשבה ודרך עצירה של מה שאנחנו רגילים לעשות.

האגן משתחרר לאחור

תמיד אני אוהב לדבר על סיבוב האגן לאחור. לאט לאט דברים מתחילים להתבהר ואני מבין שלא ממש מסובבים את האגן לאחור אלא רק מאפשרים את סיבובו לאחור.
מה פירוש? כל צעד שלנו הוא בעצם דחיפה של האדמה. בכל צעד שלנו - כלומר בכל דחיפה- האגן מסתובב מעט לאחור.
אך אם בכל צעד האגן נשאר תקוע, או שהצעדים גדולים מידי ואגן נופל קדימה - אזי הסיבוב לאחרו שקורה מהצעד הוא אגריסיבי מידי וגורם לתנועה מוגזמת באגן היוצרת בזבוז אנרגיה.

מה שצריך לקרות זה שהאגן תמיד יהיה קצת משוחרר כלפי מטה. הדבר מתאפשר דרך כיפוף קל של הברכיים ועזיבה של איזור מפרקי הירך. ואז בצעד (שלא יהיה גדול מידי...) האגן נופל מעט אך לאחור, ובדריכה הוא מתגלגל מעט אך למעלה ומעט אחורה.

כך נוצרת באגן תנועה נכונה יותר, מעודנת יותר וכזאת המשפרת את תנועתיות הגוף כולו.

הערות זמניות על תנועה - דוד מיכאלי

סיימתי לקרוא את ספרו הנפלא של דוד מיכאלי - הערות זמניות על תנועה. הספר הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין בתנועה ובייחוד מלמד תנועה. הוא גם מסמך רוחני מעניין ועמוק אך מבחינתי החשיבות העליונה שלו היא במספר אבחנות שעושה מיכאלי לגבי משקל הגוף והקשר שלו לכוח הכבידה של כדור הארץ.

כך הוא כותב:
מרכז הכובד שלנו הינו ביטוי של מרכז כדור הארץ.
לכל דבר בעולם יש מרכז כובד, שהינו בבואה הנגזרת
מתוך מרכז הכובד של כדור הארץ.

לגלות את התבנית הפרטית של מרכז של כדור הארץ אצלך בבטן,
משמעו לראות את המרכז בנפרד מהצורה. המשקל מבטא את היחס בין מרכז הכובד לקרקע.



טוב, אני לא אצטט יותר, אבל שלא תחשבו שזה רק פיסיקה מה שהוא אומר.
מיכאלי מדבר על גוף ותנועה אבל בעצם מדבר על המהות הרוחנית של היות עצם בעל משקל.

אנחנו, בני האדם, בטוחים שהזכרונות, המחשבות והרגשות שלנו הם הדבר הכי משמעותי.
העובדה שאנחנו עצם בעל משקל כמעט שאינה קיימת בתודעתנו.

אני ממליץ לקנות את הספר הזה!

משקל הגוף בכפות הרגליים

מה שמדהים בחיים בכלל ובתנועה בפרט, זה שלפעמים, תובנות שהיו לך, דוהות עם הזמן ונעלמות. אפילו כאלו שכבר הפנמת והבנת לעומקו של עניין, נדחקות למעמקי התת מודע בעומס השיגרה וכוח ההרגל.

השבוע היייתי בשיעור תנועה. המורה אמרה לי שאני עומד "אחורה מידי". בהתחלה חשבתי שהיא טועה: הרי כל כך הרבה שנים אני כבר שם לב ליציבה שלי, אז איך זה יכול להיות?
אחר כך בבית בדקתי את זה שוב. היא צדקה כמובן. מה שמעניין הוא שהפעם תובנה אחת נדחקה בגלל תובנה אחרת שגם היא חשובה. בגלל שנתתי כל כך הרבה תשמות לב לקשר בין העקבים לאגן, לגב ולצוואר - משקל הגוף שלי הוסט לאחור ופתאום התחלתי לעמוד אחורה מידי.

הדבר הנכון, אותו כבר ידעתי, זה שצריך לעמוד כאשר משקל הגוף הוא על מרכז כף הרגל. לא כרית ולא עקב - מרכז.

מה שאני קורא לו "קשת" מתחילה ממרכז כף הרגל עוברת בקדמת האגן וממשיכה אל העורף.

אבל תובנות הן חמקמקות, וגם מה שאני אומר עכשיו עשוי ללכת לאיבוד או להתברר כלא מספיק מדוייק.....