יום ראשון, 1 בפברואר 2009

משקל הגוף מעל מרכז כף הרגל

כאשר אומרים לכם שמשקל הגוף צריך להיות מעל מרכז כף הרגל - אל תפטרו את זה כעוד קלישאה של מורים ליציבה נכונה.
הרבה מן המהות של העמידה והתנועה מסתתרת שם. כאשר משקל הגוף נמצא מעל החלק הקדמי של כף הרגל - אזי הגוף כל הזמן נמצא במצב של נפילה לפנים ובעצם- בלימה של הנפילה.

כאשר משקל הגוף נמצא אחרוה מידי - מעל העקב - פירוש הדבר שמתוך הפחד מנפילה - הגב משוך לאחור, התנועתיות שלו קטנה וכל איזור הכתפיים והצוואר נתפסים כמקשה אחת ללא מפרקים המאזנת את הגוף לאחור.

לכן צריך לשמור על משקל הגוף מעל מרכז כף הרגל ולעשות זאת על יי מיקום נכון של הכתפיים מעל האגן. במצב זה ניתן לשחרר את האגן לאחר בכל צעד וכך משקל האגן והדינאמיות שלו מאזנים את הגוף בצורה נכונה.

בכל צעד הנפילה הקלה קדימה מתאזנת על ידי שחרור האגן לאחור, ואילו משקל האגן לאחור מתאזן על ידי הצעד קדימה.

הגו פשוט נשאר מעל מבלי לנסות להשתמש בו לאיזון או פיצוי.

ואז - ההליכה היא נכונה: שחרור האגן לאחור גורם לשרירי הבטן להאריך את הגו כלפי מעלה וכם להיות זקוף וגמיש.

יצירת קשר לחץ כאן

יום חמישי, 22 בינואר 2009

מציאת איזון בחיים

כל כמה זמן אני נזכר כמה חשוב למצוא איזון בחיים. כשאני טרוד במחשבות, אני מגלה כמה אני מנותק ממה שקורה בעולם. לפעמים אני יוצר החוצה עם כוס קפה, מתחיל לחשוב על דברים שצריך לעשות, ופתאום מגלה שסביבי עפות דבורים, הפרחים פורחים והרוח שורקת בעלי העצים.

בעצם מה שאני אומר שהעיסוקים, המחשבות והדאגות יוצרים התמקדות ב"חוש" המחשבה וגורמים לנו להזניח את חוש השמיעה, חוש הריח וגם את תחושת הגוף המשקל והאדמה שלנו.

שיעורי תנועה מטרתם להחזיר לנו את האיזון לא רק ברמה הפיסית - איזון בין חלקי הגוף השונים, וביחס לאדמה.
התנועה מטרתה להחזיר לנו גם את האיזון החושי- אליו מגיעים דרך פשטות, דרך הקשבה ודרך עצירה של מה שאנחנו רגילים לעשות.

יום ראשון, 18 בינואר 2009

האגן משתחרר לאחור

תמיד אני אוהב לדבר על סיבוב האגן לאחור. לאט לאט דברים מתחילים להתבהר ואני מבין שלא ממש מסובבים את האגן לאחור אלא רק מאפשרים את סיבובו לאחור.
מה פירוש? כל צעד שלנו הוא בעצם דחיפה של האדמה. בכל צעד שלנו - כלומר בכל דחיפה- האגן מסתובב מעט לאחור.
אך אם בכל צעד האגן נשאר תקוע, או שהצעדים גדולים מידי ואגן נופל קדימה - אזי הסיבוב לאחרו שקורה מהצעד הוא אגריסיבי מידי וגורם לתנועה מוגזמת באגן היוצרת בזבוז אנרגיה.

מה שצריך לקרות זה שהאגן תמיד יהיה קצת משוחרר כלפי מטה. הדבר מתאפשר דרך כיפוף קל של הברכיים ועזיבה של איזור מפרקי הירך. ואז בצעד (שלא יהיה גדול מידי...) האגן נופל מעט אך לאחור, ובדריכה הוא מתגלגל מעט אך למעלה ומעט אחורה.

כך נוצרת באגן תנועה נכונה יותר, מעודנת יותר וכזאת המשפרת את תנועתיות הגוף כולו.

יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

הערות זמניות על תנועה - דוד מיכאלי

סיימתי לקרוא את ספרו הנפלא של דוד מיכאלי - הערות זמניות על תנועה. הספר הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין בתנועה ובייחוד מלמד תנועה. הוא גם מסמך רוחני מעניין ועמוק אך מבחינתי החשיבות העליונה שלו היא במספר אבחנות שעושה מיכאלי לגבי משקל הגוף והקשר שלו לכוח הכבידה של כדור הארץ.

כך הוא כותב:
מרכז הכובד שלנו הינו ביטוי של מרכז כדור הארץ.
לכל דבר בעולם יש מרכז כובד, שהינו בבואה הנגזרת
מתוך מרכז הכובד של כדור הארץ.

לגלות את התבנית הפרטית של מרכז של כדור הארץ אצלך בבטן,
משמעו לראות את המרכז בנפרד מהצורה. המשקל מבטא את היחס בין מרכז הכובד לקרקע.



טוב, אני לא אצטט יותר, אבל שלא תחשבו שזה רק פיסיקה מה שהוא אומר.
מיכאלי מדבר על גוף ותנועה אבל בעצם מדבר על המהות הרוחנית של היות עצם בעל משקל.

אנחנו, בני האדם, בטוחים שהזכרונות, המחשבות והרגשות שלנו הם הדבר הכי משמעותי.
העובדה שאנחנו עצם בעל משקל כמעט שאינה קיימת בתודעתנו.

אני ממליץ לקנות את הספר הזה!

יום שני, 15 בדצמבר 2008

משקל הגוף בכפות הרגליים

מה שמדהים בחיים בכלל ובתנועה בפרט, זה שלפעמים, תובנות שהיו לך, דוהות עם הזמן ונעלמות. אפילו כאלו שכבר הפנמת והבנת לעומקו של עניין, נדחקות למעמקי התת מודע בעומס השיגרה וכוח ההרגל.

השבוע היייתי בשיעור תנועה. המורה אמרה לי שאני עומד "אחורה מידי". בהתחלה חשבתי שהיא טועה: הרי כל כך הרבה שנים אני כבר שם לב ליציבה שלי, אז איך זה יכול להיות?
אחר כך בבית בדקתי את זה שוב. היא צדקה כמובן. מה שמעניין הוא שהפעם תובנה אחת נדחקה בגלל תובנה אחרת שגם היא חשובה. בגלל שנתתי כל כך הרבה תשמות לב לקשר בין העקבים לאגן, לגב ולצוואר - משקל הגוף שלי הוסט לאחור ופתאום התחלתי לעמוד אחורה מידי.

הדבר הנכון, אותו כבר ידעתי, זה שצריך לעמוד כאשר משקל הגוף הוא על מרכז כף הרגל. לא כרית ולא עקב - מרכז.

מה שאני קורא לו "קשת" מתחילה ממרכז כף הרגל עוברת בקדמת האגן וממשיכה אל העורף.

אבל תובנות הן חמקמקות, וגם מה שאני אומר עכשיו עשוי ללכת לאיבוד או להתברר כלא מספיק מדוייק.....

יום חמישי, 20 בנובמבר 2008

עכשיו הבנתי- הראש קדימה ולמעלה

במשך שנים נראתה לי אמירתו של מתיאס אלכסנדר- מפתח שיטת אלכסנדר, ש"הראש צריך להיות קדימה ולמעלה" מעט פשטנית. בשנים הראשונות הצוואר שלי היה מורם לאחור יתר על המידה. אחר כך ניסיתי לתקן אז הוא היה מואכן יתר על המידה.
אז חשבתי לעצמי שלא מספיק להגיש לאנשים "ראש קדימה ולמעלה"
פתאום השבוע הבנתי- שכאשר מבינים את זה לעומק- אז ההנחייה לגבי מיקום הראש היא נכונה. כשמרגישים את הראש מהעורף אז הצוואר יכול להיות חופשי ואיזור הגרון: הגרוגרת ושורש הלשון נשארים רכים והם תמיד מעט פנימה.
אבל איך כל זה יעבוד, אם לי לקח כך כך הרבה שנים להפנים את זה?
שאלה טובה.
בנתיים: כשאומרים לכם לסדר את הצוואר- תחשבו כפות רגליים. מתוך דחיפה של כפות הרגליים את האדמה- תנסו לסדר את מנח הצוואר.

לאתר שלי : יציבה נכונה.

צור קשר עכשיו והזמן מפגש אישי לעבודה על בעיות יציבה.

יום שבת, 8 בנובמבר 2008

הרהורים על עמידה ותנועה

בזמן שמשקל הגוף יורד אל האדמה, דרך כף הרגל- אין שחרור מוחלט. כף הרגל דוחפת את הקרקע גם בזמן השחרור ושומרת על הגוף כמעין קשת מתוחה.

זו הסיבה שבהליכה הגוף הוא כקשת שמותחים לה את החוט: היא מתקצרת ומתארכת- אך בשום זמן לא מאבד את הקשתיות ואת הגמישות.

מכיוון שרוצים להקפיד אל צוואר ארוך ועל ראש " למעלה וקדימה" - עלולים בטעות א. להשפיל יותר מידי את הצוואר. ב. לתת לחזה לקרוס פנימה. ג. לתת לידיים ולכתפיים להיסר פנימה.
לכן: צריך להאריך את הראש למעלה יותר מאשר להשפיל אותו. וגם: לשמור על קשר בין החזה לעורף כך שהחזה יהיה פתוח והעורף ארוך.

שיהיה שבוע טוב.

לאתר שלי : יציבה נכונה.

צור קשר עכשיו והזמן מפגש אישי לעבודה על בעיות יציבה.